פרנטיס המפיל פורסת דרך לקראת ריפוי קולקטיבי
פרנטיס המפיל יודעת שכל תנועת צדק חברתי מצליחה חייבת להתמקד בריפוי תומכיה - וכמארגן ותיק ומטפל מיומן, הם גם יודעים ששיטות הריפוי הטובות ביותר לא תמיד נראות כמו פסיכותרפיה מיינסטרים. הדגש של פסיכותרפיה על הנפש האינדיבידואלית לעתים קרובות לא מצליח להסביר דברים כמו היחס של האדם לקהילה הרחבה יותר שלו, או כיצד מתבטאת טראומה בגופנו. והמושגים האלה, בין היתר, מניעים את עבודתו של המפיל, שהמשימה שלה - חיפוש שחרור קולקטיבי על ידי מראה לאנשים איך לרפא את עצמם - חיונית מתמיד.
אני עושה עבודת תנועה כבר הרבה זמן, אמר המפיל אוֹתָם. במהלך ראיון שנערך לאחרונה. להיות מעורב בכל סוג של תנועה שחורה באופן כללי הראה לי שבבסיסו, כן, תנועות עוסקות בניצחונות פוליטיים, אבל הן עוסקות גם להבטיח שהאנשים שלנו יזכו לחוות חיים מלאי שמחה.
המאמץ האחרון של המפיל להפיץ שמחה באמצעות ריפוי מגיע בצורה של מוצאים את דרכנו , פודקאסט של שמונה פרקים הכולל שיחות עם מאורות כמו בולשינן ומייסד-שותף של Black Lives Matter פטריס קולורס וסופרת, דולה וחוקר אוקטביה באטלר אדריאן מארה חום . המפיל והאורחים שלהם מנווטים בנושאים כמו שמירה על גבולות, טראומה דורית והלבנה של אסטרטגיות ריפוי רב-תרבותיות. המתנהלת בנימה ביקורתית אך עדינה, הסדרה מעניקה למאזינים את הכלים להרהר בנוף הנפשי והרוחני שלהם בבהירות, כוונה וחוכמה מחודשת.
לפני הפודקאסט, המפיל בילה שנתיים כמנהלת ה-Healing Justice של Black Lives Matter Global Network, ועוד שש לימדו סומאטיקה (התרגול של שימוש בחיבור גוף-נפש כדי לחזק את מערכת היחסים עם עצמם) עם ארגון ההכשרה הפעילים Black Organizing for מנהיגות וכבוד (BOLD). בדצמבר האחרון הקימה המפיל את The Embodiment Institute, שם עבודתם בסומאטיקה מגשרת על כישורים רגשיים ופוליטיים ומביאה אותם לקהילות. מוצאים את דרכנו מסמן את אחד המאמצים הבולטים ביותר שלהם עד כה, כפי שהוכח מהקבלה המודגשת לעונה הראשונה של הפודקאסט, שהגיעה ל-100 הפודקאסטים המובילים ב-iTunes תוך שבוע מיציאתו. ההצגה מדגישה כיצד כולנו יכולים לעזור לתרום זה לשחרורו של זה: אף אחד לא יושב ומציע כל תשובה, הם מסבירים. לכל אחד מאיתנו יש חלק מבריק מהפאזל לחלוק.
עם עונה שנייה שצפויה מאוד של מוצאים את דרכנו בכורה החודש, אוֹתָם. שוחח עם המפיל כדי לדון בכל דבר, החל מהאופן שבו הם בוחרים אורחים, דרך חיבור מחדש עם אביהם ועד להישאר מקורקע במהלך המגיפה.
אוסייל הוקינס
אם אתה יכול לבחור רגע אחד מועדף מוצאים את דרכנו, במה היית בוחר? מי או איזה נושא עשה עליך את הרושם הכי גדול?
היה לי כל כך כיף בפרק עם אדריאן מארה חום, רק בגלל שזה ההומי שלי, וזה החבר שלי. השיחה פשוט מרגישה כל כך מרחיבה כשאנחנו ביחד, אז זה היה מאוד כיף.
מבחינת רגעי 'אהה', בכל הפרקים יש את הרגעים האלה. אני חושב שאני די שקוף לגבי מתי יש לי רגע 'אהה' בפודקאסט, אבל השיחה עם אלכסיס פאולין גאמבס הייתה מעולם אחר. אני מרגיש שהיא לקחה אותנו לדרך אחרת להבין את עצמנו ואת היחסים שלנו אחד עם השני, את היחסים שלנו עם יצורים חיים אחרים. זה היה פשוט פנומנלי. יש כל כך הרבה חוכמה במה שהיא חלקה.
איך נראה התהליך שלך כשאתה מחפש אורחים פוטנציאליים?
אלה באמת האנשים שנותנים לי השראה. כל מי שעוזר לי מרגיש קצת יותר מבוסס, קצת יותר השראה בכל יום. קרה שבעונה הראשונה היו כל האנשים השחורים כאורחים, וזה פשוט קרה ככה כי לזה הקשבתי.
אני לא יכול להגיד לך מי הולך להיות בעונה הזו [הקרבה]. אבל באופן דומה, כל האנשים הם שבאמת מביאים אותי לקצוות ההבנה שלי ולמה שאפשרי עבורנו. אלה האנשים שאני רוצה לדבר איתם - אנשים שאינם מרגישים מוגבלים על ידי מה שלימדו אותנו או אמרו לנו. אתה תראה מי עולה בעונה הבאה. זה הולך להיות מרגש!
אני רוצה שמאזינים ירגישו נסערים מאוד מהשאלות, מהיצירה, שזה גורם להם לסמוך קצת יותר על הברק שלהם; שזה גורם להם להיות סקרנים לגבי מה שהם יודעים; שזה רק מותח את הדמיון שלהם קצת.
מאוד התפעלתי מהרצף ב- שאל אותי כל דבר פרק שבו אתה מדבר על הגבולות שאפשרו לך להתחבר מחדש עם אביך. האם אתה יכול לפרט על התהליך הזה ולשתף בכל מה שלמדת ממנו?
ביליתי 10 שנים בעבודת ריפוי פעילה סביב מערכת היחסים הזו, והייתי צריך להתאבל על מה שהוא לא יכול היה לתת לי כהורה. הייתי צריך להתאבל ולשחרר את זה. נאלצתי להודות בפני עצמי שאני רוצה את הדברים האלה, שהשתוקקתי לדברים האלה ממנו. רציתי שיאהבו אותי בדרכים מסוימות. כשהודיתי בזה בפני עצמי, הייתי צריך ללכת לקחת את הדברים האלה כמבוגר. ברגע שהתחלתי לבנות חיים שבהם הצרכים שלי קיבלו סיפוק מחוץ למערכת היחסים הזו שלא תספק אותי לעולם, זה שחרר אותי לחשוב איך הקשר שלי איתו יכול להיות.
אבא שלי בחור מעניין. יש דברים שמשותפים לנו והיו שיחות שרציתי לנהל איתו. אז התחלתי רק לקבל אותם. פשוט הרמתי טלפון ודיברתי איתו כאילו לא עבר זמן. והצלחתי לקיים איתו מערכת יחסים מהסוג שהייתה בעצם אפשרית עבורנו, מבלי שניסיתי לקבל ממנו משהו אחר.
יש רגעים אמיתיים שבהם הרגשתי שנפגעתי ממנו בעבר כשגדלתי. ולכן מערכת היחסים שלי היא לא על התעלמות מהדברים האלה. היו לנו שיחות על אחריות. זה תהליך מתמשך. אני לא יכול להגיד שאני מרגיש מרוצה גם בעניין הזה, אני לא בהכרח ממליץ על זה, אבל אני בוחר להישאר מעורב במערכת היחסים הזאת איתו. אנחנו לא צריכים לנהל את מערכות היחסים שהיו לנו קודם, או להיות ללחוץ על ידי אנשים אחרים שיש להם מקצבי תקשורת מסוימים. אני מדברת איתו כשאני מרגישה שאני רוצה. ולא יותר.
איך אתה מצליח להישאר מאוזן בזמנים מוזרים אלה?
ממש לפני שהקורונה פגע, עברתי לארץ. אני מוצא איזון בלהיות בחוץ כי לפעמים כשאתה גר בעיר, אתה לא באמת יכול לחוות את מלוא גודל העונה. אתה לא ממש מרגיש את זה כמו שאתה מרגיש כשאתה בחוץ בארץ וזה מסביבך. זה הכל.
למרות שהרגשתי פחד, הרגשתי מודאג מאנשים שאני אוהב ומהמשפחה שלי שחוות את נגיף הקורונה במהלך התקופה הזו ומחוסר היציבות שנלווה לזה. אני גם קיבלתי כל כך משאבים רק מהחיים, כמו חיים מילוליים סביבי. העצים פורחים, אוכל גדל, אוכל על העצים, החיות שנולדו כאן על האדמה הזו שהעניקה לי משאבים. כל זה הכניס אותי למחזור שהרבה יותר גדול מהמחזור החברתי או מחזור המדיה החברתית או אפילו מחזור החדשות. יש מחזור גדול יותר שאני מרגיש מחובר אליו.
הייתי בחוץ לפני שנכנסתי לדבר איתך, ממש כמו לחוות את האביב. אז זה שמר על איזון. אני חושב שבהיותי מתרגל ריפוי, אני רגיש במיוחד לאנרגיה שלי, לרמות האנרגיה שלי, לאיכות האנרגיה שלי, לגוף שלי, להוויה שלי. אני מארגן את חיי כמה שיותר סביב חוויה של ריכוזיות ומקורקעות ולא לעשות יותר מדי שמוציא אותי מזה.
מה אתה רוצה שהמאזינים ייקחו איתם לאחר האזנה לפודקאסט שלך?
אני רוצה שמאזינים ירגישו השראה, אבל אני רוצה שהם ירגישו מופעלים. אני רוצה שהם ירגישו נסערים מאוד מהשאלות, מהעבודה, שזה גורם להם לסמוך קצת יותר על הברק שלהם; שזה גורם להם להיות סקרנים לגבי מה שהם יודעים; שזה רק מותח את הדמיון שלהם קצת. זה מה שאני באמת רוצה שאנשים יעזבו איתו. אני רוצה שאנשים ירגישו מעורבים ומופעלים.
ראיון זה עבר עריכה ותמצית לצורך הבהירות