אני טרנסית כלואה בכלא לגברים. אני נלחם כדי להיות חופשי

במאמר הסבר, אשלי דיימונד מתארת ​​את היחס הבלתי חוקתי שאליו דווח כי היא ספגה במסגרת מחלקת התיקונים של ג'ורג'יה. דיימונד, שהגישה תביעה בטענה כי עברה תקיפה מינית והתעללות בכלא לגברים, אומרת שהיא תמשיך להילחם למען חירותה ושחרור כל הטרנסים הכלואים. ה-GDC סירב להגיב על הודעה זו כאשר יצרו קשר, תוך ציון התדיינות מתמשכת.

הכניסו אותי לתא הראשון, ליד הכניסה לבלוק. זה לא מקום טוב לאישה טרנסית בכלא לגברים. כשכולם עוברים ללא הרף, מסוגלים לבהות בי מבעד לחלון הקטן בדלת שלי, אני מרגישה שאני תמיד מוצגת לראווה. זה התא הזעיר הרגיל; מיטה, שירותים מפלדה, כיור, ולוקר מתכת קטן שמכיל את כל רכושי העולמי. יש חלון מוכתם גבוה למעלה שנעשה כל כך קר עד שהקירות מזיעים. יש לי תמונה של וויטני יוסטון מודבקת ליד המיטה שלי. היא מביאה לי נחמה, אבל אני בהחלט לא מרגיש בטוח.

עברתי תקיפה מינית והתעללתי 16 פעמים בשנה וחצי האחרונות, כולל על ידי שומרים. הם הכניסו אישה לכלא לגברים. מה הם חשבו שיקרה? למיטב ידיעתי אף אחד מהאנשים שתקפו אותי לא נענש. השוטרים קוראים לי הוא-היא-זה ומטריף. האנשים שתפקידם להגן עליי מתייחסים אליי כאילו אני חד פעמי. הדרך שבה ג'ורג'יה מתייחסת אלי ואל אסירים טרנסים אחרים היא ניצול לרעה מערכתי של כוח, סמכות והגינות מוסרית.

קשה לעמוד על הקהילה שלי - החברה שלנו מוריד מערך ומשליך נשים טרנסיות שחורות - והאנשים שיש להם כוח על החיים שלי מענישים אותי על כך שאני מדבר. אבל עם כל האיומים והעוולות שעומדים בפני אנשים טרנסים, ובמיוחד אנשים טרנסים צבעוניים כרגע, אין לנו ברירה אלא להילחם.

לא כך דמיינתי את חיי מתגלגלים. נולדתי ב-1978 למשפחה בפטיסטית דרומית גדולה ברומא, ג'ורג'יה. ידעתי שאני שונה בגיל מאוד צעיר. למרות שלא ידעתי מה זה אומר להיות טרנסית, הזדהיתי עם הדמות הנשית הראשית בקריקטורה ג'ם וההולוגרמות. היו לה שתי זהויות: בעלת חברת התקליטים ג'ריקה בנטון והאלטר-אגו שלה, הזמר ג'ם, שתדמיתו יכלה להקרין על פניה וגופה מטכנולוגיה מיוחדת בעגיליה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי מישהו מסוגל לשנות את הדרך שבה הוא מציג את עצמו לעולם ולוקח על עצמו זהות חדשה, וידעתי שגם אני רוצה להיות מסוגל לעשות את זה.

כשאבי נפטר בשנת 2000, קיבלתי על עצמי את התפקיד של ראש משק הבית שלנו, כשאני מפרנס את אמי ואת שלושת האחים שלי. אבל בתור אישה טרנסית, היה קשה להתקבל לעבודה וקשה להחזיק בעבודה ברגע שהמעסיקים שלי גילו זאת. פעם אחת התקבלתי לעבוד באגף האיפור של רשת קמעונאית גדולה. הייתי צריך להביא את תעודת הזהות שלי, ולקראת סוף היום בא מנהל ואמר לי ששיקרתי בבקשתי כשאמרתי שאני נקבה אז התקבלתי לעבודה בתואנות שווא. הם נתנו לי 23.17 דולר מהפנקס ואמרו לי לא לחזור.

'לעמוד על הקהילה שלי זה קשה - החברה שלנו מפחיתה מערכה ומשליכה נשים טרנסיות שחורות - והאנשים שיש להם כוח על החיים שלי מענישים אותי על כך שאני מדברת. אבל עם כל האיומים והעוולות שעומדים בפני אנשים טרנסים, ובעיקר טרנסים צבעוניים כרגע, אין לנו ברירה אלא להילחם״.

הדחיות היו כל כך מדכאות. בשלב מסוים, העבודה היחידה שיכולתי לקבל הייתה להתלבש בתחפושת של נקניקייה. אני זוכר שהזעתי בתוך הנקניקייה הזו וחשבתי שחייב להיות יותר בחיים מזה.

לאחר שנים של שלילת הזדמנויות, נעצרתי והואשם בפריצה בגין משכון של מסור חשמלי משומש שהחבר שלי גנב בשווי של פחות מ-200 דולר חדש. נשפטתי ל-12 שנות מאסר על ידי שופט שהתייחס אלי בעוינות גלויה ואמר לי שאני לא שייך לעיר שלנו.

בשנת 2012, נכנסתי למשמורת של מחלקת התיקונים של ג'ורג'יה. בין 2012 ל-2015 הייתי הוכנס לסדרה של בתי כלא לגברים שם נאנסתי, התעללתי ונמנעו ממני הטיפול ההורמונים והטיפול המאשר את המגדר שהייתי צריך. צוות הכלא אמר לי שהם לא יכולים להגן עליי או להעביר אותי למתקן שיכול לשמור על בטיחותי. למרות שלקחתי הורמונים מאז שהייתי נער, הם לא היו נותנים לי אותם. גורמים רשמיים דחו גם את בקשותי להתאמות כדי להביע את המין הנשי שלי בטענה שברור שאני גבר, לא אישה.

כשהגשתי תלונות על תקיפה, הן הלכו לאיבוד, ובמקום זאת נעקתי. בדצמבר 2013 הוכנסתי לבידוד למשך שבוע בגלל שהתחזה לאישה.

אחרי שנים של התעללות, אני תבע את מדינת ג'ורג'יה בשנת 2015, ובית משפט פדרלי אמר למדינה שהטיפול שתיארתי הוא לא מקובל ו בלתי חוקתי. התביעה שלי הובילה שינויים מהותיים באופן שבו טרנסג'נדרים אמורים להיות מטופלים בבתי הכלא - לא רק בג'ורג'יה, אלא ברחבי האומה .

שוחררתי על תנאי מוקדם, אבל הסיפון היה מוערם עליי. במקום שיאפשרו לי לבנות מחדש את חיי, נכנסתי למקום חדש, כלא בלתי נראה כאישה טרנסית שחורה תחת פיקוח קפדני על תנאי בעיר הולדתי. שוב, לא הצלחתי למצוא עבודה. נאסר עלי לנסוע, אפילו כשהוזמנתי לדבר בכנסים משפטיים על המקרה שלי. מאת חברי קלוקס קלאן עקבתי ואיים עלי . הבית שלי הושחת מספר פעמים. אכיפת חוק הטריד אותי , פגע בי עם כל כך הרבה כרטיסי תנועה שנאלצתי למסור את המכונית שלי.

לבסוף, בסתיו 2019, לאחר שנסעתי למרכז טיפולי בצפון פלורידה בגלל הלחץ הפוסט טראומטי שלי, נשלחתי חזרה לכלא בגין הפרת שחרור טכנית על תנאי.

אשלי דיימונד אישה טרנסית שחורה שתבעה טיפול הורמונלי בכלא עומדת בפני התעללות לאחר מאסר אשלי דיימונד נלחמת על חייה כל פעם מחדש. צפה בסיפור

קיוויתי שהתביעה שלי שינתה דברים לטובה עבור טרנסים בבתי הכלא בג'ורג'יה, אבל במקום זאת אני לחיות מחדש את הסיוט הגרוע ביותר שלי . הגשתי תלונה אחר תלונה לכלא על תקיפה מינית. הלוואי והיית יכול להבין מה זה ללכת במסדרון ולהיות מישש על ידי כל כך הרבה אנשים שאני לא יכול לדעת של מי הידיים עלי או לשבת להסתפר ולהרגיש את הספר לוחץ את זקפתו לתוך הכתף שלי. רק בחודש שעבר, כמה אסירים הצמידו מאוורר גדול בחדר האמבטיה כדי להפריח את הווילון הצידה כשהייתי במקלחת כדי שיוכלו להסתכל על השדיים שלי. כולם התבדחו על מופע הצצה במשך ימים לאחר מכן.

יועצים המליצו לי על דיור בטוח יותר, אבל מחלקת התיקונים של ג'ורג'יה (GDC) לא יזיזה אותי. אני תקוע באותו מעונות שבו הותקפתי כבר 10 פעמים. גורמים רשמיים בכלא אמרו שהם לא יכניסו אותי למתקן לנשים כי בעצם יש להם איסור גורף לשכן נשים טרנסיות בבתי כלא לנשים. הם מסרבים לעשות מה שהם צריכים כדי לשמור על ביטחוני.

נוסף על כך, הכלא נותן לי גישה נקודתית ולא סדירה להורמונים, שלא כך צריך לתת להם, והם שוב ניסו לשלול ממני את נשיותי. הם דחו את הבקשות שלי לטיפול רפואי הקשור למגדר, והתעקשו שאזדהה כגבר. חייתי כאישה כל חיי. זו לא תחפושת שנכנסתי אליה ויצאתי ממנה. הם מכריחים אותי ללבוש בגדי גברים ומסרבים לתת לי גישה לרשימת הנציבות הנשית, שבה אוכל להשיג פריטים כמו חזיות שמתאימים ומוצרי טיפוח שאני צריך.

הדברים האלה אולי לא נשמעים חשובים בהשוואה לתקיפה המינית שחוויתי, אבל הם מעוררים את הדיספוריה המגדרית שלי, שכשזה נהיה ממש גרוע, הובילה אותי לחתוך באיברי המין. ניסיתי לשים קץ לחיי יותר מפעם אחת.

״כל חיי חייתי כאישה. זו לא תחפושת שנכנסתי אליה ויצאתי ממנה. הם מכריחים אותי ללבוש בגדי גברים ומסרבים לתת לי גישה לרשימת הנציבות הנשית, שבה אוכל להשיג פריטים כמו חזיות שמתאימים ומוצרי טיפוח שאני צריכה״.

עם הצוות המשפטי שלי במרכז לזכויות חוקתיות ובמרכז למשפטי העוני בדרום, אני שוב מאתגר את המיקום שלי בכלא לגברים, יחד עם ה-GDC כישלון לשמור על ביטחוני ולספק את הטיפול שאני צריך. משרד המשפטים (DOJ) אפילו לאחרונה הגיש הצהרת עניין במקרה שלי, אבל בגלל שעמדתי על שלי, צוות בית הסוהר נוקם. היינו צריכים לחפש א צו חירום של בית משפט להגן עליי, ואני מבקש להעביר אותי לאלתר לכלא לנשים למען ביטחוני. היה לנו שימוע בפני שופט ביום רביעי.

בתיק בית המשפט, תיארנו כיצד פקידי הכלא שינו את התיקים שלי כדי לשנות את ייעודי הביטחוני מקורבן לעבריין ולחצו על אסיר אחר לשקר ולומר שתקפתי אותו מינית. כשהוא סירב, הכניסו אותו לבידוד ממושך. הם הטילו אותי בהפרות כללים שהן מורכבות לחלוטין או מבוססות על עבירות זעירות, כמו חוסר כפיפות או החזקה בלתי מורשית של מספרי בטיחות מפלסטיק שהם נתנו לי עבור פרויקט אומנויות ואומנות. זה נקמני.

התוצאה עיכבה את זכאותי לשחרור על תנאי, שנדחתה ממרץ 2021 לאפריל 2022. אני לא יודע אם אוכל לקחת עוד שנה.

אנחנו מתחילים לראות את ההכרה האיטית שאנשים טרנסג'נדרים כלואים, כמו גם אנשים לא-בינאריים ואינטרסקסים, צריכים להיות מאוכסנים בסוג הכלא שבו הם יהיו הכי בטוחים. קליפורניה העביר חוק על כך בינואר, למרות שזה כבר חוק פדרלי. חוק ביטול אונס בכלא (PREA) אומר גם שמערכות הכלא לא יכולות להחליט היכן לשכן מישהו רק על סמך איבר המין שלו ומחייב אותם לשקול אם להכניס אדם לכלא לגברים או לנשים על בסיס כל מקרה לגופו. לוקח בחשבון את בריאותם ובטיחותם. זה החוק גם בג'ורג'יה, אבל זה אף פעם לא כך.

מה שאני רוצה יותר מכל זה שאנשים יידעו כחברה, עלינו ללמוד סובלנות. אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן בוויכוחים עלינו מולם, כחול מול אדום שאנחנו אפילו לא יכולים להגיע לשולחן ביחד. אנחנו צריכים ללמוד לסבול אחד את השני כדי שנוכל אז להתחיל לחנך אחד את השני לגבי הבדל בין המינים. ידע הוא כוח. עד שנגיע למקום שבו הטרנסנות שלי היא לא נושא זר, לא נגיע לשום מקום.