חלומות הפרברים האאוטסיידרים של סם באק

ה-EP החדש של אמן הקאנטרי יצא משליטה משלבת נוסטלגיה עם חדשנות.
  סם באק מותח את גבולות מוזיקת ​​הקאנטרי מאט גראב, באדיבות סם באק

סם באק אוהב את הפרברים. זמן רב אמן קאנטרי יכול להפוך חניונים לשירה ומרכזי קניות למקומות קדושים, עם מילים המתרחשות בעולם שבו 'הקוורטרבק עובד במכולת', כפי שהוא אומר לי בזום בזמן טיול משפחתי.

למרות שזה לא בדיוק הפרברים, באק מכנה כיום את קניון טופנגה, עיירה חושית בהרי סנטה מוניקה מחוץ ללוס אנג'לס. מובלעת אמנים עם מורשת מוזיקלית עשירה, טופנגה מספק שפע של השראה, אבל זה הבית הכפרי של באק, שנבנה בצד של גיא, שמחזיק אותו על קצות האצבעות. בשנה האחרונה הוא חווה פינוי משריפה, מפולות בוץ ולטאות במיטתו.

'אנשים באינסטגרם יהיו כמו, 'איפה המקום הקסום הזה?' ואני פשוט כמו, 'מותק, תגיד לי שזה קסום אחרי שאתה גר בבקתה הזאת בלי שירותים במשך שנתיים'', הוא אומר, תוך כדי צחוק. .

מצב החיים הפראי של באק הוא לימינלי כיאה, בהתחשב במעברים שהוא חווה בחייו ובקריירה שלו. בין המגיפה לסיום מערכת יחסים בת 13 שנים עם בת זוגו הרומנטית וחברו ללהקה, המהדורה האחרונה של באק - ה-EP בעל השם המתאים יצא משליטה עמוס בתחושות של טלטלה וצמיחה, יחד עם נוסטלגיה נוגה.

יציאת 29 ביולי, יצא משליטה הוא יצירת מופת קאנטרי פופ תמציתית ודחופה, המשלבת את הטוונג'יות המהותית של הז'אנר עם דיסוננס מפואר של מבט נעליים. מעל שש רצועות, המהדורה כוללת סגנון הפקה פריך ולא מלוטש בצורה אמנותית שמזכיר את השירים של לינדזי באקינהאם ב-Fleetwood Mac's נִיב , שבאק מכנה בשובבות 'פילטר של שאניה טוויין'. מילות השיר המתלוננות שלו עלולות להסתכן ולהיראות קשות, אבל לצד ההגשה הקולית הקרירה והבטוחה שלו, התוצאות הן שלמות נוקבת.

למרות שבאק לא גדל סביב מוזיקת ​​קאנטרי - הוא גדל בפרברי מסצ'וסטס במה שהוא מכנה 'קהילה סמוכה לילית פייר' מוקף בנשים שיצרו קדרות בסטודיו של אמו - הידע שלו בז'אנר הוא אנציקלופדי. הוא גילה את הז'אנר דרך 'חבר לסבי מגניב, רטרו, בוץ'' שהכיר לו את גרטשן וילסון מירנדה למברט , מצית אובססיה לכל החיים. התיאבון הרעב שלו לכל מה שקאנטרי מעניק למוזיקה של באק אותנטיות רצינית, ופרספקטיבה האאוטסיידר שלו מרחיבה את ההגדרות של מה הז'אנר יכול להיות, ודוחפת אותו למקומות לא ידועים.

לפני שיוצאים לסיור עם חבר ומשתף פעולה רוסתם , באק דיבר איתו אוֹתָם מעיר הולדתו ניובוריפורט, מסצ'וסטס על היותו האזליה בנקס של המדינה, גבריות כקוספליי, ובחורים שלובשים אברקרומבי ופיץ'.

תוֹכֶן

ניתן לצפות בתוכן זה גם באתר זה מקורו מ.

אתה יכול לספר לי על הקלטת ה-EP החדש?

הכוונה שלי הייתה שזה יהיה אלבום ההסגר שלי. הרעיון המקורי שלי היה שזה יהיה פרויקט שנועד לסיים משהו, כי פשוט קשה לי לסיים דברים, אבל אז ממש עבדתי על זה שנתיים וחצי. התחלתי את זה בדירה שלי באקו פארק כשעדיין גרתי עם בן זוגי דאז, סם, ואז עברתי לבקתה הזו בטופנגה, שם גרתי בשנתיים האחרונות וסיימתי אותה שם.

רציתי לכבד את שורשי האינדי שלי ולתת לו להיות גולמי ופריך. אני מתבדח ואומר שאני ה' פעמוני מזחלות של המדינה.' הגיטרות הוקלטו ישירות לרמקולים של המחשב שלי ודברים כאלה. רציתי שה-EP יונהג על ידי האינטואיציה שלי.

האם היו לך אזכורים בזמן שכתבת את השירים האלה?

מבחינה מוזיקלית, באמת רציתי לגרום ל-My Bloody Valentine להישמע קאנטרי או משהו כזה. פשוט הרגשתי שיש דרך שאנשים מערבבים קאנטרי והיפ הופ, ואני כן מרגיש שקאנטרי הוא ז'אנר גמיש יותר ממה שאנשים נותנים לו קרדיט עליו. מבחינה מילית, חלק מהשירים התייחסו למערכת היחסים הזו בת שלוש עשרה שנה שהשתנתה. אני וסם עדיין מנגנים ביחד, הוא יוצא איתי לסיבוב ההופעות הזה באוגוסט, והוא בכל האלבום. זה Fleetwood Mac-ish. אני חושב שזה חזק בצורה טובה לשחק עם האקס שלך... סוג של.

באילו דרכים מועיל לך להופיע עם האקס שלך?

לשחק ביחד זה מרפא כי יש לנו דינמיקה טובה על הבמה. זה כיף ועוצמתי לנגן שירים עם האקס שלך ולהיות מסוגל להסתכל החוצה ולהיות בדיוק כמו, 'אני מעביר את השורה הזו ישר אליך.' ואני חושב שזה עובד עבור שנינו כרגע. אנחנו פשוט נבין את זה תוך כדי.

בשירים שלך יש תחושה של געגוע, נוסטלגיה, חרטה וזמן חומק. אתה מסכים?

ה-EP הזה הסתכל אחורה על שנות ה-20 שלי, שזה בעצם כמו זמן חסר תועלת לחלוטין. הדימויים במוזיקה שלי שוכנים בפרברים. תמיד הרגשתי שאני עושה גרסה פרברית של קאנטרי. גדלתי בניובריפורט, מסצ'וסטס והאמריקנה עבה. הרבה מהשירים שלי שוכנים בפרבר הזה של נהיגה בשכרות, שם זה כאילו הקוורטרבק עובד במכולת. זה סוג היקום שהם מתגוררים בו ואז הסיפור שלי יושב עליו.

איך הזהות הקווירית שלך משתלבת ביקום הארץ הפרברי הזה?

מדינה מכוונת סביב נוסטלגיה. אפילו אנשים בתחילת הארץ שיחקו כדמויות שהיו יותר כפריות, כי תמיד הייתה ההקשבה הזו. אני מכוון את המוזיקה שלי סביב הנוסטלגיה איך זה היה כשהייתי צעיר יותר. בחורים שלובשים אברקרומבי אנד פיץ' או מה שזה לא יהיה, שקראו לי סמוג מחלון המכונית - שם שוכן היקום של השירים. אני תמיד אומר שאני פחות קאובוי ריינסטון ויותר חניון וולמארט. אני אוהב לשחק עם גבריות כתחפושת.

מאט גראב, באדיבות סם באק

מה עורר את העניין שלך בארץ מלכתחילה?

בהיותי ממסצ'וסטס, גדלתי בנקודת האפס של תרבות 'הכל מלבד ראפ וקאנטרי'. אני מרגיש שגדלנו עם המדינה עם הסטיגמה הזו ובהחלט לקח לי הרבה זמן אפילו להרחיב את הידע שלי מעבר לג'וני קאש. אבל הייתה לי חברה לסבית ממש מגניבה, רטרו, בוצ'ית בתיכון לילי מארוטה, שעכשיו מנחה את הפודקאסט מועדון הספרים המפורסמים , שהראה לי שהמדינה מגניבה. היא הראתה לי את 'Redneck Woman' של גרטשן ווילסון, וזה היה שיר הקאנטרי-פופ הראשון שהדהד בי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שמותר לי לאהוב מוזיקת ​​קאנטרי. לילי גם הראתה לי את מירנדה למברט שהיא הראשונה, האחרונה והכל. הייתי מת בשבילה. היא הייתה תרופת השער שלי.

האם תוכל לדבר על מדינה מודרנית וכיצד היא משתלבת עם תהליך היצירה שלך?

ההיקף של זה כל כך עצום בצורה כל כך מהנה. זה ז'אנר אלסטי כל כך גמיש. כל מה שאני עושה הוא בעצם רק עם MPC, Juno 60, הגיטרה האקוסטית שלי וטמבורין. זו פלטה מוגבלת מאוד. הקשבתי לשניה טווין. הייתי כמו, 'אה, אני פשוט אנסה להכין בדיוק את זה ואני אמורה להיות מסוגלת לעשות את זה עם הכלים העומדים לרשותי.' ומסתבר שזה לא כל כך קל.

הייתי סקרן איך אנשים ישמעו את זה, אם הם בכלל ישמעו את זה כמדינה. לפני ארבע שנים ניגנתי ביוסטון, דאלאס ואוסטין, והייתי עצבני כי חשבתי שאנשים יפקפקו באותנטיות של המוזיקה שלי. אותנטיות היא חלק גדול במוזיקת ​​קאנטרי באופן כללי, לטוב ולרע. אבל הם קיבלו את זה וזה היה כל כך מאשר להבין שאנשים שגדלו עם מוזיקת ​​קאנטרי מתרגשים כשהז'אנר מתרחב מעבר להישג ידו הנוכחי.

כמי שקוויר ועושה מוזיקת ​​קאנטרי כבר זמן מה, איך אתה מרגיש לגבי פריצת מוזיקאים קווירים למיינסטרים הקאנטרי?

כשהוצאתי את המוזיקה הראשונה שלי, רציתי שאנשים יחשבו עלי בתור סם האנט ההומו או משהו כזה. אני תוהה לאן הייתי מגיעה אם לא הייתי מובילה בהיותי הומו. צפיתי בחברים שלי כמו Mykki Blanco ו-Le1f. הם יצאו והכניסו אותם לקופסאות בתור ראפרים הומואים. אני כן חושב שזו ברכה וקללה. זו דרך למיינסטרים לשמור עליך. עם זאת, אין לי שאיפות מיינסטרים ענקיות. עבורי, מה שהיה חשוב בכל הפרויקט הזה היה רק ​​למען האמת. אני רק רוצה לוודא שלכל מה שאני עושה יש יושרה בבסיסו. ובשבילי, זה מדבר בכנות על מיניות ובחורים ודברים כאלה.

אני תוהה איך המיינסטרים יגיב בטווח הארוך לאמני הלהט'ב שיצאו לבמה גדולה יותר. האם יהיה לנו מקום או אם זה תלוי בנו לפנות מקום? אני חושב שאמנים אחרים, בעלי פרופיל גבוה יותר, עושים יותר עבודה לקראת נורמליזציה של נוכחות LGBTQ במוזיקת ​​קאנטרי באופן כללי. אני שמח להיות רק אני ולמצוא איפה המקום שלי בעולם באמצעות הפרויקטים היצירתיים האלה שאני מקווה שיתמכו בי.

ברור שאהיה נלהב אם המוזיקה שלי תאפשר קבלה גדולה יותר במיינסטרים. עם זאת, אני תמיד אומר; והחברים שלי פשוט נאנחים כל כך כשאני אומר את זה: 'אני הבנק אזאליה של המדינה.' לעולם לא אוכל לומר בדיוק מה אני חושב.

שיחה זו נערכה ותמצה.