'קרא לי בשמך' הוא פנטזיה הומואים לבנה. האם זה צריך לזכות באוסקר?

אוסקר סאנדיי הוא אחד מני רבים של סופרבולים הומואים של השנה יחד עם טוני סאנדיי, כל מפגש של 'עקרות בית אמיתיות', וכל פרק של 'מרוץ הדראג' של RuPaul. אנחנו אוהבים תוכניות פרסים, אבל במיוחד כשאנחנו מרגישים מיוצגים, ולטקס האוסקר זה אומר שכשמישהו שאנחנו אוהבים מארח, אנט בנינג מועמדת, או שיש סרט עם דמויות הומואים במאגר המועמדויות. יום ראשון של האוסקר הזה נעשה מיוחד בזכות העובדה שיש לנו סרט שלם על הקיום שלנו, סרטון קטן בשם Call Me By Your Name.

בבימויו של לוקה גואדדינו, Call Me By Your Name זכתה בארבע מועמדויות לאוסקר הסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, השיר המקורי הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר עבור הכוכב שלו טימותי צ'אלמט. הסרט חוקר את המיניות של גיבורו בן השבע-עשרה, אליו, במהלך קיץ בצפון איטליה, כאשר סטודנט לתואר שני בשם אוליבר מגיע לביקור. מערכות היחסים שלהם פורחות לאט כמו ריקוד עדין לרצועה שאתה יודע שמסתיים.

אישית, לא אהבתי את הסרט. זה לא שהסרט לא היה טוב, אבל בכל כך הרבה מובנים הוא אכזב אותי. לקולנוע ולטלוויזיה LGBTQ+ יש היסטוריה ארוכה של סיפורים דרמטיים של אהבה לבנה עם הימור נמוך. לא הצלחתי להבין מה גרם לכולם לאהוב את זה כל כך ועם האוסקר ממש מעבר לפינה, החלטתי לדבר עם הומו שחור אחר, חברתי איירה מדיסון השלישית.

PH: אחותי, אני כל כך שמחה שסוף סוף יצא לנו לדבר על הסרט הזה. עכשיו, הייתי קולני לגבי איך אני באמת לא רואה את זה עבור הסרט הזה כל כך הרבה. במיוחד אחרי שקיבלנו סרט כל כך מעניין ודינמי כמו אור ירח, זה קצת מרגיש כאילו חזרנו לאותו חומר ישן.

IM: כן, אני מבין את זה. זה שיצא אחרי זה קיבל הרבה השוואות. אני זוכר שכשהפרומו יצא, קראתי לו 'לבינת ירח'. תהיתי מה באמת יהיה לסרט הזה בשרוולים. אבל לאחר שראיתי את זה, זה באמת לא סיפר את אותו סוג של סיפור. קרא לי בשמך היה יותר סרט של אווירה ורומנטיקה. ולאור הירח היה רומנטיקה בלב, אבל בסופו של יום הסרט היה יותר על ההתבגרות של כירון מאשר על מערכת היחסים שלו עם קווין. זה עצוב ש-Call Me By Your Name יצא אחרי Moonlight, כי אני חושב שאם זה היה מגיע לפני זה היה יותר חושפני. אבל זה עדיין מרגיש אותנטי כמו שאור ירח הרגיש. זה מרגיש אותנטי באופן שבו אתה מועבר לאזור הכפרי האיטלקי החלומי הזה. וכן, ההימור די נמוך, אבל הם ההימור בליבו של אליו.

PH: אני מסכים עם זה; זה היה החלק שהכי נהניתי ממנו. חשבתי וואו, זה די אסקפיסטי.

IM: וזה מה שאמרתי בסקירה שלי. קראתי לזה פנטזיה. קראתי לזה מלודרמה, אבל במילים טובות. מצאתי את זה אסקפיסטי באופן שאנחנו צריכים לשאוף לדמויות הומואים בעתיד. זה היה אסקפיסטי באופן שאם עשיתם את הדמויות ישרות זה בעצם הסרט הישן של אודרי הפבורן 'סברינה', הסרט שבו היא מתאהבת בנהג. זה הרגיש כמו הסרט הישן הזה שעוסק ברומנטיקה בין שתי הדמויות וזהו. אשמח לראות סיפורים מסוג זה עם קבוצות שונות של אנשים שאינם לבנים. אבל היה ברור שהראשון הולך להיות לבן.

PH: נכון. זה היה מעניין עבורי כסרט לראות סרט גיי שזכה להכרה ושבחים על מה שהסרט הזה היה. ישבתי את זה וחיכיתי להבהלת HIV או הומופוביה.

IM: חשבתי שמישהו הולך למות. חשבתי שמישהו ייפגע. מה היה יפה בזה, ואני מדבר על זה בפרק הקרוב של Keep It עם קמרון אספוסיטו״. דיברנו על זה שאתה יודע מתי מתראיינים הומוסקסואלים ואנחנו מדברים על הומוסקסואלים, השיחה תמיד מתמקדת באופן מציצני לגבי איך אנשים סטרייטים רואים אותנו. זה תמיד עניין של מאבק. זה תמיד קשור לסיפור היציאה שלנו או איך ההורים שלנו הגיבו וכו'. ומה שאהבתי ב-Call Me By Your Name התבסס על העובדה שזה הסיר, לרוב, את המבט ההטרוסקסואל. אני חושב שהרבה יותר קל לצפות בצפייה שנייה או שלישית למען האמת, כי אני לא חושב שקהל הומוסקסואלי מאומן לצפות בסרט כזה, ולא לצפות שמשהו נורא יקרה בו. ואם אתה צופה בו שוב, אתה יודע שאתה יכול להנות ממנו בלי שום שטויות של פחד HIV, הומופוביה או הורה לא מסכים. שום דבר מזה לא יקרה.

PH: זה נכון. האם באמת יש לו בני זמננו בצורה כזו?

IM: אם כבר, מצאתי את זה מאוד כמו קרול, שיש לה עלילת משנה ברורה של בעלה השתלטן והילדים. אבל אני מרגישה שבגלל שהסרט נעשה בעיקר על ידי אנשים קווירים מאחורי המצלמה והתסריט, זה מרגיש כמו סרט שפשוט מחבק את האינטימיות של נשים. חוץ מהבעל וסצנת הסיום, זה מתחיל מיד שהם קופצים למערכת היחסים הזו וזה לא 'אלוהים אדירים, אפשר קשר עם האישה הזו? הם פשוט עושים את זה.

PH: הם פשוט מגיעים לזה. הרבה מהרומנטיקה ב-Call Me By Your Name אבדה לי בגלל שהמין נראה כל כך קבוע מראש. כאילו פשוט לגמור עם זה. גם אני חשבתי שאליו היה קצת יהיר. הוא היה ילד הפלא המוזיקלי הצעיר הנקרא הזה ללא בעיות בעצם. לא יכולתי להתחבר לדמות הזאת שהיא באמת ראויה לרומנטיקה.

IM: אני מתכוון שאני לא יודע. אני מתכוון שקראתי מאוד וניגנתי בפסנתר, אז אני חושב שבאמת התחברתי לג'ש הזה, חה חה.

PH: אני מתכוון שגם אני קראתי היטב, אבל מה שאני מתכוון אליו הוא שכל כך הרבה הומואים, במיוחד קווקזיים, הכתירו את זה כדמות או הסיפור הקווירי ביותר שאפשר להתחבר אליו אי פעם, שמלבד הייאוש בגיל העשרה שלו, אינו לא ממש נכון. אני צוחק על זה כי יש לו שומר שטח, עוזרת, המון כסף ואין לו בעיות בעולם. לא יכול להתייחס. הדבר היחיד אליו חושש הוא עצמו. פשוט לא הצלחתי למצוא את זה אותנטי ואני חושש שהוא הופך לקדוש כייצוג התובנה הזה של מוזרות שהוא באמת לא.

IM: הממ. אני לא יודע. אני לא חושב שהוא היה הכי קשור אי פעם אבל לא בהכרח הייתי חולק על אנשים שאולי הרגישו כך. אני אישית חושב שזה סרט מאוד יפה. אני חושב שזה היה כתוב יפה, משחק יפה ובוים ​​יפה. אני בהחלט אחד מהאנשים שזה בסדר עם זה להיות חלק מהקאנון הגאה. זה סרט נהדר.

PH: אני רואה שהצעת טענה ל-Phantom Thread כדי לזכות בסרט הטוב ביותר. האם אי פעם חשבת שיש מקרה שקרא לי בשמך יזכה?

IM: למעשה עשיתי זאת. למרבה הצער, אני חושב שהסרט הרס את הסיכויים שלו. אני חושב ש-Sony Pictures Classic לא ממש ידעה מה היא עושה עם סרט הומואים. הרגשתי שהם משווקים בעיקר לסטרייטים ולא ממש מכוונים לשקעים קווירים. אחר כך הם הוציאו אותו בסאנדנס ולא ממש הוציאו אותו לרחבה עד סוף השנה. ואני מרגיש שזה היה קצת מוביל בשלב מוקדם, אבל זה פשוט נמוג ממוחם של אנשים. לא הייתה לו הזדמנות לצאת ולהמשיך אנשים לדבר. Thread Phantom פשוט הגיע משום מקום והוא פגע באנשים ממש לפני עונת ההצבעות וזה יעזור.

PH: אמרת שהם לא משווקים את הסרט להומואים. ועם סרטים כמו Moonlight ו-Call Me By Your Name שמציגים כל כך הרבה אנשים שאינם הומואים או מבוימים על ידם, האם אתה חושב שהם יוצרים סרטים גאים עבור הומוסקסואלים?

IM: ובכן הבמאי של Call Me By Your Name' הוא הומו. אור ירח נאמר על ידי במאי סטרייט אבל זה התבסס על הסיפור של טארל. Moonlight הוא גם עוד סרט שבאמת שווק קצת כלפי אנשים סטרייטים אבל קיבל חיים משלו הודות לטוויטר השחור. גיי טוויטר לא ממש מודאג מזה אם אתה יודע למה אני מתכוון. הם לא נועדו לרומם אותנו בקהילה ולעזור לדברים למכור אלא אם כן מדובר בסינגל של אריאנה גרנדה.

PH: תה! אני לא יודע שלא כל כך אהבתי את הסרט כי אני שונא את הדרך שבה הומוסקסואלים לבנים לא מדברים על שום דבר אחר. אל תבינו אותי לא נכון, צ'אלמט היה כוח בסרט הזה. מגיע לו כל השבחים.

IM: אני מתכוון שכן, זה היה איקוני. זאת אומרת, האגדה קפצה החוצה.

PH: והאגדה נשארה בחוץ. מצד שני, חשבתי שארמי האמר משעמם לחלוטין בסרט.

IM: אני מסכים. אני חושב שהרבה אנשים היו טובים יותר לסרט הזה. הבוז שלי מ-Mudbound היה טוב יותר.

PH: אתה מתכוון לגארט הדלונד?

IM: כן, בוז שלי.

PH: האם קיבלנו את הדמות המעצבנת והמתנשאת הזו מארמי, אבל לא באמת כפי שהוא התכוון שתהיה? היה מעט מאוד קסם.

IM: כן, אני חושב שהיינו אמורים לקבל את הדמות הזו, אבל באמת שלא.

PH: הפרש הגילאים הפריע לך?

IM: לא. בכלל לא, זה באמת אפילו לא הרגיש ככה בסרט. אתה יודע שזה לא באמת יצא כהבדל דרמטי. שניהם נראים כאילו הם בערך באותו גיל למען האמת.

PH: אחותי, אל תעשי את זה. אל תעשה את המלך חלמט ככה. אני לא יודע אם זו מחמאה לארמי האמר או צל אצל טימותי.

IM: אני מתכוון, טימותי הוא צעיר אבל הוא לא באמת נראה בן 17. אני פשוט לא חושב שההיבט הזה באמת חשוב לסרט.

PH: האם אתה חושב שיש לו סיכוי לזכות במשהו ביום ראשון?

IM: אני כן. אני חושב שהוא יזכה בתסריט המעובד הטוב ביותר. אתה יודע שיכול להיות ניצחון לטימותי, אולי. אני לא יודע, אבל אני יודע שאנשים באמת אוהבים את גארי אולדמן.

כפי שצריך להיות בכל שיחה, האזכור הראשון של גארי אולדמן הרגיש כמו נקודת עצירה טובה. Call Me By Your Name מייצג הרבה דברים: מוזרות, רומנטיקה, הייאוש של גברים קווירים צעירים לגבי היותם ראויים לאהבה, כמו גם הלחצים והכאב שחקר האהבה הזו יכול להביא. והכי חשוב, הסרט הזה מייצג כרגע את קהילת ה-LGBTQ+ בטקס חלוקת הפרסים הגדול ביותר לסרט השנה. אנו מקווים שהפנטזיה מחממת הלב הזו של החוויה הגאה זכתה בלבם של מצביעי האוסקר לפחות באחת משלוש הקטגוריות המועמדות שלה.

דיון זה נערך לצורך אורך ובהירות.

פיליפ הנרי הוא סופר, קומיקאי, עורך דין ומבצע בעיר ניו יורק. את כתיבתו ניתן לראות בפרסומים שונים כולל Teen Vogue ו-Mic. הוא מנחה מדי שבוע תוכנית קומדיית LGBTQ+ מסיבת התה בשכונת Hell's Kitchen במנהטן.