כוכב הטלוויזיה בי ניקו טורטורלה בודק את הפריבילגיה היפה שלו בזמן שהוא מציג לראשונה ספר שירה

לפני שנכנס למשרדיו של קונדה נאסט לשיחה על אוסף השירה הראשון שלו, הכל זה אתה , אשר קיומו פומבי נכון להיום, הכרתי את ניקו טורטורלה כבעל עניין האהבה הקשוח אך הרגיש ביותר של אמן הקעקועים ג'וש ב-TV Land's צעיר יותר , שנותן לכולם את הרושם שהוא שובר לבבות לוטריו, רק כדי להוכיח שהוא אדיב ונאמן גם כנגד מיטב שיפוטו. עקבתי אחרי התוכנית במשך שתי עונות לפני שגיליתי שניקו היה ביסקסואל בגלוי, עמדה ראויה להערצה בתעשיית הבידור שעדיין מקשה על גברים מובילים שאינם סטרייטים, ועולם שממשיך להזעיף פנים אל גברים ביסקסואלים שניהם בתוך ומחוץ לקהילת +LGBTQ.

לאדם שביליתי איתו היו בסופו של דבר רבות מהתכונות המתחשבות והרגישות שהערצתי מהמפגשים הקודמים שלי עם הדימוי שלו, יחד עם מודעות עצמית לגבי הפריבילגיות הנובעות מלעבור כסטרייט, ולהיות טוב מראה (בסדר, ממש טוב למראה) לפי הנורמות המיינסטרים. אבל מה שמגיע הכי הרבה באינטראקציה שלנו סביב ספר השירה שלו הוא הצורך של ניקו לבטא את רעיונותיו מעבר לתמונה שהעולם הציב לו, דחף שמרגיש מוזר במהותו.

אז השאלה הראשונה שלי היא, למה שירה?

אני מניח שתמיד כתבתי בפסוקים. אף פעם לא הייתי כל כך גדול בבית הספר, לא בגלל שלא יכולתי להיות, רק בגלל שלא באמת היה אכפת לי, אבל בשלב מוקדם, בהיותי בעל נטייה מוזיקלית, כל מה שכתבתי יצא בפסוקים. ואז היה לי את הפודקאסט הזה בשנתיים האחרונות, פצצת האהבה, וזה היה כל כך טבעי עבורי לכתוב קטע על האדם שהיה לי בפרק ההוא, והוא פשוט יצא בזמן סונטה למיניהם.

פתחתי כל פרק במילה מדוברת, וכשהפסקתי את הפודקאסט ובאמת התחלתי להתמקד בספרים, הספר המקורי שהיה לי בראש שבאמת קניתי בו הוא ההיבריד הנרטיבי הזה שלמעשה הולך להיות הספר הבא שייצא. אבל בעצם המוציאים לאור שלי ב-Random House היו כאילו, אנחנו רוצים לעשות ספר שירה. זה הגיע אליי, והייתי כאילו, אלוהים אדירים, זו ההזדמנות הכי גדולה אי פעם. מעולם לא עבדתי על משהו שהייתי צריך להשקיע בו כל כך הרבה אנרגיה בכל יום. תמיד כתבתי שירה ארוכה יותר, והספר הזה, בהתחשב באופיו ובגודלו ובספירת הדפים, נאלצתי לחתוך את הקול שלי לשירים ספציפיים, וזה עבורי היה החלק הקשה ביותר, להעביר את המסר בצורה יעילה ככל האפשר בכמות השטח הקטנה ביותר.

הגעתי לרעיון לעשות את זה בשלושה חלקים, גוף, כדור הארץ, יקום, ואז מיפיתי כותרות עבור 200 ועוד קטעים שונים לפי הסדר, זה היה כמו יומיים, ואז פשוט התחלתי לכתוב בסדר הזה מההתחלה ועד סוֹף. תמיד חשבתי שאני הולך לקפוץ לכתוב, אבל בשנייה שהתיישבתי והתחלתי לכתוב את זה היה כל כך הגיוני בשבילי להתחיל עם הראשון ואז לפוצץ.

זה נשמע כאילו זה היה רק ​​בתוכך.

זו גם שיחה אחרת לגמרי. אני כותב הרבה בערוץ שבו אני די אוהב בלאק אאוט, כמו בלאק אאוט מפוכח לגמרי, פשוט ישירות מהמקור תן למשהו לזרום ממני ובערך פשוט ללא עריכה, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. וזה באמת מה זה הספר הזה, זה באמת זרם תודעה, זה יומן. כתבתי יומן במשך 45 ימים בפסוקים, גם בזמן שנסעתי לפרו ועשיתי אייואסקה במשך שבוע וחצי. והספר הזה הוא בדיוק זה. זה מאוד גולמי, לא ערוך, ובאמת לא היה בו הרבה תכנון. אבל בשבילי זה הקסם המעשי שבו.

העטיפה של ניקו טורטורלה

מה הייתם אומרים למישהו שרואה אתכם מוציאים ספר שירה ואומר, אה, סתם עוד סלבריטי שמוציא ספר שירה?

ממש בהתחלה אני בודק את כל הפריבילגיה שלי בדלת בראש ובראשונה. ואני מבין כמה זה מיוחד שקיבלתי אפילו את ההזדמנות הזו לכתוב את ספר השירה הזה, מאוד קשור לאיך שאני נראית, לצבע העור שלי, להישרדות שלי, לחושניות שלי. אני לגמרי, לגמרי מבין את זה. ואני חושב שעם זה למרות שמבחינתי מגיעה אחריות באמת לנסות להיות קול למשהו שהוא הרבה יותר גדול ממי שאני כפרט. וזה מבחינתי הכוח המניע שלי בכל החיים.

אם מישהו רוצה להסתכל על הספר הזה כדומה, זה סתם איזה שחקן לבן טוב מראה שיש לו ספר שירה, בסדר, אני לגמרי מבין את זה. אני אגיד את זה איתם. אבל אני מקווה, ואני מאמין שיש, יש כל כך הרבה יותר בספר הזה שמדבר על האחדות ובקולה, שמונע מאהבה יותר מהכל. אני חושב שמבחינה היסטורית זה קרה, עד כמה שזה דפוק... במשך כל כך הרבה זמן אני מייצג את האדם שמקבל הזדמנויות כאלה, ומקבל את ההזדמנות להעביר מסרים מסוימים. ואם אני יכול לנצל את זה ולהשתמש בו לתמיד במקום להשתמש בו לעצמי, אני לא חושב שצריך להיות משהו רע בזה.

תאר לנו את השירים.

כולם שונים. אני כותב כמו שאני מדבר, והמוח שלי זז מהר יותר מהפה שלי. ואני חושב שזה כתוב בדף. אתה יכול לראות את המוח שלי לפני הפה שלי. (הפסקות) איך אתה בכלל מתאר שירים? הם כמו משלוחים מהפעילות הפנימית של המוח שלי.

ובמה הם עוסקים?

אנחנו מתחילים עם זרע, ואז אנחנו הולכים עד לחייזרים, ואז פחות או יותר מכסים את כל מה שביניהם. אנחנו מכסים את כל הגוף האנושי, הרבה ממנו, לא את כולו, אני מתכוון שהספר הזה יכול היה בקלות להיות בן 5,000 עמודים. אנחנו מכסים את הגוף, ואז אנחנו עוברים דרך כדור הארץ, ואז אנחנו עוברים דרך היקום, הגלקסיות, כוכבי הלכת, הקוסמוס, כל הדברים הטובים האלה, וכל הספר כתוב בגוף שני, אצלך, אז כשאתה כשקוראים את השירים זה הופך ליחס אישי ממש עם המילים, כי כל שיר נשמע כאילו אני מדבר על הקורא. ובשבילי זה הדבר הכי מיוחד בזה. זה למצוא את עצמנו אפילו בדברים הפשוטים ביותר. בשבילי כל שיר הוא מראה. חלקם ממש פשוטים, לחלקם יש משחקי מילים, והם מלאי ניבים למיניהם ואחרים עוסקים בי ובמשפחתי ובמערכות יחסים ספציפיות שיש לי. אני לא יודע, אני חושב שהדרך הטובה ביותר לתאר את זה היא שזהו מסע מלא, טרנספורמטיבי מהזרע ליקום, מהמפץ הגדול המקורי למפץ הגדול.

ניקול טורטורלה מוריד את חולצתו כדי לחשוף קעקוע שאומר ALL OF IT IS YOU

אוֹתָם.

מה התקוות שלך מהספר? איך אתה מדמיין את הספר יצא בעולם?

הכריכה של ספר זה היא גרסה של א מרכבה , עם הכוכב בעל שש הקצוות, שהוא שני טטרהדרונים המקושרים זה לזה המייצגים הפכים מושלמים זה מזה: זכר / נשי, גלוי / בלתי-מניפסט. וזה היה ידוע היסטורית בתור המרכבה הזו, הרכב הזה, כסא האל הזה. וזה די צץ בכל רחבי כדור הארץ הרבה לפני היום, באותו זמן בחלקים שונים. ובשבילי זה מופיע במדיטציות שלי ורק בחיי הערות. בכל פעם שאני עוצם עיניים אני רואה את זה. רק לפני יומיים קעקעתי את זה על החזה. וזה באמת בשבילי מנגנון של מסירה, והוא עף, ובגלל זה שמתי אותו על הכריכה של הספר הזה. אני רוצה שהספר הזה יעוף. אני יודע שכל שיר אינו מושלם, אבל בעיני השלמות היא פגומה בפראות ואני רוצה שקטע מזה יהדהד. אני רוצה שאנשים יקראו את הספר הזה וייכנסו לתוך עצמם ויתאהבו קצת בעצמם. ואם זה יקרה אפילו ברמות הכי מיקרו, אני חושב שעשיתי את העבודה שלי.

הכל זה אתה הוא ניתן להזמנה מראש היום.

ראיון זה נערך לצורך הבהירות והאורך.

מרדית טלוסן הוא עורך בכיר עבור אוֹתָם. ועיתונאי וסופר עטור פרסים. הם כתבו תכונות, חיבורים ומאמרי דעה עבור פרסומים רבים, כולל The Guardian, The Atlantic, VICE, Matter, Backchannel, The Nation, Mic, BuzzFeed News, ו הפרוספקט האמריקאי. היא קיבלה את פרסי המדיה והדדליין GLAAD לשנת 2017, ותרמה למספר ספרים, כולל נשים נבזיות: פמיניזם, התנגדות ומהפכה באמריקה של טראמפ.